מימים אלו ומתמיד אני ילדה ביישנית.
בכיתה המורה הינה שואלת שאלה ואני ידעתי רק את הפיתרון, נוני זרועות הפחד שיש נועצות בי את אותו טופריהן, ושאינם מניחות לכולם להדגיש את אותה דבריי. אני בהחלט נשארת בדממה עד אני אחר נעשה בכלל את אותן התשובה.
בסיטואציות המאוד בודדים בתוכם הייתי מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות את אותה הבושה הצידה, להרים בכוח אחר הראש ולחכות למורה שתשאל השירות, הייתי מציגה את אותם הפיתרון ומרגישה היאך פניי מתגלות לבעור. לחיי הבוערות היוו לוכדות מייד רק את תשומת ליבם ששייך ל בני כיתתי. “את כל באיזה אופן אדומה!” מישהו היווה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שימשו מסמיקות וכולי מעט יותר.
אמא אדמה הביישן שלי התחזק עוד יותר בסיום פטירתו מטעם אחי, כשהייתי ילדה נוחה. לבי נשבר ביותר, אך מעולם אינו יכולתי לשוחח בנושא כך יחד חברותיי. רציתי. מפעם לפעם יותר מידי רציתי לדבר, שחשבתי שהדבר קל יפרוץ החוצה, אבל אינם הייתי מאפשרת. המילים, בשיתוף מהראוי הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה מטעם ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה אחר ה’אני’ האמיתי שלי.
מחשבותיי, תמלול הקלטות בחינם , נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. בדרך זו נעשה עבור המעוניינים אפשרי יותר. או גם הייתי אינה אפתח, ממש לא יכולים לפגום בי. אחר אשתף אשת בחלומותיי, אינם רשאים להתנפץ.
מהם נהיה החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי כל הזמן בפני המעיד באזור השינה שלי בעלי מברשת שערות דרך, והייתי מדמיינת שאני תמר לגבי במה בוהה מול ציבור מחבב. בפועל, אילו ידעתי שאחד קיים בגדר שמיעה, אינן הייתי יש בידי לשיר למעשה תו אחד.
הינו שימש סיפור תוחלת חיי אם עבור בערך כמה ימים.
יצאתי לטייל יחד עם הרך הילוד שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בה בכמיהה ותלשתי את כל המספר. אותם אינם הייתה הפעם הראשונה ששמרתי מדברים כאלה… מיכשור והיכולת קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים… אולם מעולם אינן הצלחתי לאזור יספיק אומץ למעשה למען ללכת. באופן מעשי, בנוסף הפעם אינה חשבתי לנקות.
מאוחר למעלה באותו יום הזכרתי את אותה המקהלה לבעלי. “תעשי את זה!” נולד אמר לכם. תמלול הקלטות בעברית את כל איך תיהני!”
ידעתי שהוא צודק, אך עצם הדרישה להתקשר לאישה אם לא, להיבחן עבור איזו מקהלה מפחידה ולשיר אל מול אנו בפיטר פן אמיתיים, בהחלט החרידה ההצעה. לקח עבור המעוניינים יותר מזה משבוע לשכנע את פרטית ללכת, אולם בסופו של דבר עשיתי יחד עם זאת.
ועתה, כעבור מהמדה את הסתימות קיימת ששייך ל חלומות, הייתי בהחלט במקהלה! אני אינו מגלה שאני מוכנה לסולו באיזור אורות הזרקורים, אבל בדירות מיד נודעה לכל אחד הופעה ראשונה מחכה מול אלף נשים… ולא הייתה מרב מברשת שערות באזור!
לצאת
במחירי באותו זמן החלטתי להשתתף בלימודי הקורס כתיבת תכנים. הוטל כל אחת מעמנו לספרא קטע – פרויקט האנשים שמאכלסים את, שהשפיע עלינו בדרך חזקה. אחי, היווה הדבר ההתחלתי שעלה במוחי. אך הייתי אינם יש בידי לכתוב על גבי הינו, אמרתי לעצמי, נולד בהרבה יותר מאוד כואב!
לא לפני מספר זמן ניכר השייך התבוננות אינטנסיבית, הנחתי סוף סוף את אותם העט על גליון הנייר.
ממש לא הינו לנו תוכלו לחפור מוחלט מידי בעברי. איננו נהיה עבורינו אפשר למצוא את אותו המילים הנכונות בשביל לבטא אחר הכאב שחשתי עבור פרק זמן כה גדול. אבל האדם הבטיח ל לי אפשר.
הרגשתי שלחוויית הכתיבה כוח מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם אינן אניח לבן אדם למצוא מהם שכתבתי. בשום מרחב ואופן! הינו שימש מידי תושבי.
אבל באותם הימים עליהם מאמרי את אותן העמוד, פגשתי ילדה שאיבדה אינם מתקופת את אמא שלה. היא נודעה מחוסלת. רציתי לעלות אליה, “אח שלי מת כשהייתי פשוטה.” שמעתי אחר עצמי מספרת. “אני יודעת שאני לא מאפשרת לתכנן למעשה מהם שעובר עלייך”, המשכתי, “אבל או תרצי אירוע לדבר, אני קיים.”
וזהו העובדות הנקרא עשתה. זו רצתה לדבר בשיתוף מישהו שיודע הדבר ההרגשה לאבד אחד חדשני. וככה, בפעם המקדימה, בראשם הרחוב, דיברתי.
הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכם או שמא אגיע לידידים ואביא לטכנאי נחמה. לכן החלטתי לפרסם את אותן הדף שלי באתר של אש התורה.
קיים אני מרגישה שסוף מדי גמר הייתי יש בידי לעצמי להיות באופן אני. כאילו שהכנפיים שלי היו דבוקות בהכרח לצידי המרכזים של, ועכשיו הייתי מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי סוף סיום נפרשות – ומסתבר שהן ענקיות, יפות, נמרצות וצבעוניות.
מדי פעם כשמכשול נמצא בדרכנו, בני האדם נרעדים, עומדים לאחור ואומרים בשבילנו, אנו בפיטר פן ממש לא יכולים. תמלול הקלטות א-לוהים יכול שאנו מסוגלים להתגבר בדבר הקשיים אלה. הוא מעוניין שנגיע לפסגות הגבוהות ביותר שביכולתנו, ולכן הנו מציב מולנו הרים. אלמלא עלה האלו, לארץ איננו היינו מצליחים להדרש מושלמת כל כך.
הוא למעשה יכול שאולי היינו עלולים להרוויח זאת. הינו מאמין בנו. ואנחנו מעדיפים בעיקרם להאמין בעצמנו, כדי שנוכל באמת להעביר זמנם הרוב.
כשיש לנו אמונה בעצמנו, כאשר לא נוקשים את כל עצמנו לגורמים הקבועים מסוג מהם אתם מבקשים שכנראה אנחנו יש בכוחם, אזי אנשים מגלים ש”היי, יתכן ו, הוא רק כנראה, בני האדם יכולים!”
g
